בכל עונה השאלה הגדולה ביותר היא מי מהקבוצות בליגה מועמדת להגיע לגמר האיזורי ולגמר הכללי. העונה נדמה שיש אינפלציה של כישרון, שחקני על וקבוצות חזקות ולכן טוב יהיה למפות את המועמדות.
בחרתי להתחיל מהקונפרנס החלש יותר – המזרח.

מאז פירוק שיקגו של מייקל ג'ורדן, מאזן האליפויות הוא 15-7 למערב, ואם רוצים להתחיל לספור בשנה "טבעית" יותר כמו שנת 2000 אזי אנו במאזן של 14-7 לטובת המערב.
במזרח זכו מאז דטרויט המפתיעה מול הלייקרס, מיאמי עם וייד ושאקיל ב 2006, בוסטון עם הטריו, 3 זכיות של לברון, ולקינוח טורונטו מול גולדן בלי דוראנט. במערב לעומת זאת היו לנו 3 שושלות דומיננטיות של סן אנטוניו, גולדן סטייט והלייקרס (לא רצוף) ובתווך אליפות של דאלאס.

המערב כאמור הגיע לפער גדול מול המזרח בעונה החולפת כאשר מתוך 10 הנבחרים לשתי חמישיות העונה הראשונות של הליגה, 8 שחקנים היו מהמערב ורק 2 מהמזרח, וזה כשסיאקם נבחר ולעומת זאת מיטשל, ג'ורג', בוקר ומורי (בין היתר בגלל פציעות) לא נבחרים.
כמו כן במפגשים הישירים בין הקונפרנסים היו הרבה יותר נצחונות לקבוצות מערביות, והנתון הזה אף מוטה למטה, שכן קבוצות מזרחיות חזקות יכולות לנוח יחסית יותר מול יריבות מזרחיות (שהרבה מהן חלשות יחסית) ולהגיע רעננות למשחק מול המערבית, כך שהפער בפועל גדול אף יותר ממה שמשתקף במאזן הנצחונות עצמו.
כמו כן אפשר היה לראות בגמר הבדלי רמות בין הלייקרס הזוכה מהמערב לבין מיאמי, אם כי יש לסייג בפציעות שהיו לשחקני מיאמי בסדרה (ומצד שני חסרונו של בראדלי בלייקרס).
המערב מסוגל היה "להכיל" אשתקד התפרקות של גולדן סטייט בשל פציעות והתאדות של הקליפרס בפלייאוף, ועדיין להציג בגמר האזורי שתי קבוצות די שקולות בסדרה, לייקרס ודנבר, שנראו עדיפות על יריבותיהן במזרח.

לדעתי הפער יצטמצם מעט בעונה הקרובה, אבל עדיין יש יתרון למערב, ולכן יהיה זה הדבר הנכון להתחיל דווקא עם סקירת הקונטנדריות במזרח.
המטרה של הפוסט היא לא לחזות את כל המיקומים בקונפרנס או מי תיכנס לפלייאוף, אלא לשים את הדגש על הקבוצות הבכירות שיכולות להגיע לדעתי לגמר האזורי במזרח ולגמר הכללי.

אז בואו נתחיל:
במזרח יש מקבץ גדול למדי של קבוצות שמסיבות שונות הן לא תחרותיות לאורך עונות רבות. למשל הניקס ושארלוט, שבהן הבעלים כנראה הגיעו למסקנה שיש להם נכס כלכלי צומח שמניב תשואה מצוינת כשהוא לא תחרותי ולכן אין שום סיבה להיכנס לבלגן של ציפיות אוהדים וכו'. אליהן מצטרפות עוד כמה וכמה קבוצות בסגנון קליבלנד, דטרויט ואחרות שגם העונה לא יטביעו חותמן כנראה על הצמרת, וינסו לכל היותר לשמור על קשר עין עם המקום ה 10 בעונה הסדירה המוביל משחקי הפלייאין, ונחזיק אצבעות לוויזרדס עם דני אבדיה.

עם עולים מעט יותר למעלה מגיעים לקבוצות סף הפלייאוף והפלייאין שאחת מנציגותיהן הקבועות היא אורלנדו, שגם העונה תסיים כנראה במקומות 7-10. מעבר לכך אנו מגיעים לאטלנטה הצעירה שקיבצה אצלה כמה כשרונות, אך עדיין אין שיטה ואין כל כך הגנה ולכן קשה להאמין שתהיה קונטנדרית, גם אם תיכנס לפלייאוף. גם אינדיאנה אם לא תעבור מהפך תישאר כנראה עונה נוספת במקומות 6-7 פחות או יותר.

והנה, הגענו לצמרת, ופה שווה לתת את הבמה לכמה קבוצות מעניינות:
וקודם כל דיסקליימר, מדובר בהערכות שלי בלבד והן בהחלט לא מקצועיות, וכמו כן כל זה נתון לשינוי שיכול להביא איתו כל טרייד משמעותי בחודשים הקרובים וחלילה כל פציעה משמעותית. אני אתייחס לסגלים כפי שהם עכשיו.

טורונטו ראפטורס:
הקבוצה רכבה בשנה שעברה על גלי התנופה והביטחון שיצרה האליפות על התלכיד המגובש, והפיקה מעצמה מעבר לצפיות מקבוצה שאיבדה את קוואי (וגרין). מקום שני במזרח עם רצפים ארוכים של נצחונות. בפלייאוף לעומת זאת, ראו את הבדלי הרמות בסיבוב השני, כאשר בוסטון היתה כפסע מ 3-0, אך טורונטו גילתה אופי וגררה את הסדרה הרבה יותר, אך נראה שגם הישג זה היה אובראצ'יבינג. העונה איבדה הקבוצה את איבקה וגאסול, ואני לא יודע אם ביינס יפצה על חסרון שניהם, וגם לאורי הזריז התבגר בשנה. הכל ביחד מוליך למסקנה שטורונטו ישמחו אם יעלו לסיבוב שני בפלייאוף, שגם הוא לא בטוח, וישמרו את התלכיד האיכותי לקיץ המעניין המגיע לאחר סיום העונה.

פילדלפיה 76:
בעידן אמביד וסימונס (3 שנים) שיחקה הקבוצה 5 סדרות פלייאוף. היא ניצחה רק שתים מהן, מול קבוצות חלשות בהרבה בסיבוב הראשון, והפסידה שלוש סדרות נוספות בסיבוב ראשון ושני. השיא הגיע אשתקד, עם מקום 6 בעונה הסדירה והדחה עם 4-0 בסיבוב הראשון, וזה עם הרכב שכולל את אמביד, האריס, הורפורד, ריצ'רדסון ועוד (סימונס היה פצוע בפלייאוף). השנה הקבוצה עברה מתיחת פנים מסוימת עם ריברס, דוייט וסת' קרי, אך לא נראה שהרכב עם אמביד וסימונס (ששניהם צריכים בידוד בצבע) יוכל להפיק קונטנדרית. פילי אולי יקבלו יתרון ביתיות בפלייאוף ואולי אפילו יעברו סוף סוף סדרת סיבוב ראשון יחסית מאתגרת ולא טריוויאלית, אך נראה שסיבוב שני זו התקרה, לקראת קיץ בו יצטרכו להחליט בין אמביד לסימונס.

מילווקי באקס:
הקבוצה מציגה את האמויפי של שתי העונות האחרונות ושחקן ההגנה הנבחר של העונה האחרונה שגם הסתיימה עם המאזן הכי טוב בליגה כולה. יאניס אשתקד יכול היה "לבלות" במזרח בעונה הסדירה, לשחק כחצי שעה פר משחק ועדיין לסיים עם ממוצעים שלא היו מביישים את מוזס מאלון ואולג'ואן בשיאם.
אם הם היו משחקים בשיטת ליגה היתה לנו קונטנדרית. הפער קורה בפלייאוף: הקבוצה צפויה מדי, יש לה שיטת משחק קבועה שבשלבי ההכרעה קבוצות יכולות להתכונן אליה, ולבאקס אין תכנית ב' למקרה כזה.
כמו כן נראה שלקבוצה יש מחסום מנטאלי בפלייאוף כבר שנתיים. אם לפני שתי עונות היה אפשר להחליק על 4 הפסדים רצוף מול טורונטו שהתחברה, אז העונה עם הפיאסקו מול מיאמי, נורות האזהרה כבר זעקו שהקבוצה לא מפיקה מעצמה את הנדרש בפלייאוף. זה נגמר ב 3-0 למיאמי עם יאניס, ודווקא כשיאניס נפצע היתה התעלות וזה נגמר בסוף 4-1 שדמה יותר ל 5-0.
העונה כבר היה פיאסקו אחד לבאקס עם הטרייד על בוגדנוביץ' (שפוצץ והסתיים בחקירה של הליגה) ואם לא יהיה מהפך מנטאלי בפלייאוף, וזאת תחת תנאי לחץ כבד עם החוזה של יאניס, אזי גם הפעם צפוי סיבוב 2 עם סיכוי לגמר אזורי, אך לא מעבר לכך. ויתכן שיהיה הרבה עניין בקיץ עם ההחלטה של יאניס על החוזה הבא.

בוסטון סלטיקס ומיאמי היט:
יש לשתי הקבוצות קווים דומים, תלכיד טוב עם צעירים שמתפתחים וצפויים לעשות עליית מדרגה נוספת השנה. נסיון פלייאוף בשנה או שנים האחרונות, מאמן איכותי, ארגון בריא ואווירה של "אין לחץ לתואר עכשיו", לפחות לא במובן השלילי של המילה. בלי להכביר במילים, צפויה לדעתי לשתי הקבוצות עוד צמיחה אורגנית של שחקני הרוטציה, וסיכוי טוב שאחת מהן או שתיהן יהיו בגמר האזורי לאחר פלייאוף מאתגר.

ברוקלין נטס:
הקבוצה החידתית ביותר, שתוצאותיה יכולות לנוע במנעד רחב. על הנייר יש פה קבוצת פלייאוף מהשנים האחרונות שאל הגרעין המוכשר שלה (לבארט, דינווידי, האריס, אלן) צורפו דוראנט וקיירי ארווינג וגם דיאנדרה ג'ורדן ועוד כמה שחקנים. המון כישרון אך גם המון סימני שאלה. בתסריט האופטימי ביותר הכל מתחבר, דוראנט וקיירי כשירים לגמרי כל העונה ובפלייאוף, המאמן הטרי סטיב נאש מוצא שיטת משחק שיוצרת שלם גדול מסכום חלקיו והקבוצה מעפילה לגמר כללי כבר העונה ובשחזור של אוק' 2012 עושה שם הפסד מכובד של 4-1 עם הרבה תקווה לשנים הבאות. בתסריט הפסימי, קיירי אינו כשיר בסיום העונה, ומחמיץ פלייאוף רביעי ב 7 עונות, כשחקן צעיר. דוראנט בעונת הרצה לאחר איחוי קרע בגיד אכילס, נח בעונה הסדירה ונכנס לעניינים בהדרגה לקראת הפלייאוף עם הילוך שני בהגנה ומשחק רחוק מהסל בהתקפה. הצוות המסייע נכנס לדיכאון מאמירותיו של קיירי, כפי שהיה כבר העונה (ואשתקד בבוסטון), ונאש המתחיל לא מצליח להשתלט על העסק כי כבר הסבירו לו שקיירי ודוראנט מאמנים פה לא פחות ממנו. זה יכול גם להסתיים בהדחה בסיבוב הראשון. התחזית: יש מצב אולי לסיבוב שני, כאשר גמר אזורי ומעלה יהווה הפתעה טובה.

לסיכום, המועמדות העיקריות במזרח להגיע לגמר האזורי הן לדעתי בוסטון ומיאמי, עם סיכוי מסוים לבאקס או אולי בהפתעה ברוקלין.
מוזמנים לשמור את התחזית לפלייאוף, ולמצוא אז 20 טעויות בטקסט (בגלל טריידים ופציעות כמובן 🙂 )